(בבקשה לדחיית הודעת צד ג' על הסף)
בפני בקשה לסילוק הודעת צד ג' על הסף בטענות של התיישנות, העדר יריבות והעלאת טענות סותרות, אשר בשל חלוף 23 שנים מיום מתן ההמחאה / ההלוואה, אינן מאפשרות למבקש/ צד ג' להתמודד מולם.
עסקינן בבקשה לביצוע שטר - המחאה שניתנה בשנת 1990 על סך של 6,500 ש"ח והוגשה לביצוע לתיק ההוצאה לפועל בשנת 1992; בשל עדכון פרטי הנתבע (החייב), נמסרה האזהרה בתיק רק בשנת 2010 (להלן:
"ההמחאה")
.
המחלוקת העובדתית :-
לטענת התובע, המבקש, מנהל החשבונות שלו, פנה אליו בסוף שנות ה-80' ושאל האם יוכל להלוות לחברו (הנתבע) סך של 3,000$ אשר יוחזרו אליו תוך חודשיים בערך מיום מתן ההלוואה.
נוכח היכרותם רבת השנים, הסכים התובע ומסר לנתבע את הסך של 3,000$ באמצעות המבקש אשר מסר לו את ההמחאה שנכון לאז הייתה בגובה ההלוואה. לטענת התובע, המבקש אמר לו במפורשות כי במידה והלווה (הנתבע) לא יעמוד בהחזר ההלוואה כמוסכם, כי אז יוכל התובע לפרוע את החזר ההלוואה באמצעות הפקדת ההמחאה. לטענת התובע, הנתבע לא שילם לו אגורה שחוקה בגין ההלוואה ולפיכך הגיש את ההמחאה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.
לטענת הנתבע, הוא לווה בשנת 1990 מהמבקש סך של 3,000 $ תוך שהוא מתחייב לשלם ריבית חודשית בסך של 300 $. הנתבע שילם למבקש את סכום הריבית החודשית המוסכמת (300$ לחודש) למשך של 5-6 חודשים. לאחר מכן הוסכם בניהם (הנתבע והמבקש) על תשלום על חשבון קרן ההלוואה בסך של 500 $ ולהפחתת סכום הריבית החודשית לסך של 250 $ לחודש, אשר שולמו במשך 4-5 חודשים. לאחר מכן, פרע הנתבע את מלוא קרן ההלוואה המוקטנת בסך של 2,500$. כל אותה תקופה לא שמע הנתבע מהתובע דבר ולטעמו המבקש הינו נציגו ו/או שולחו של התובע לעניין מתן ההלוואות, גביית הריבית ופירעון ההלוואה עצמה.
לטענת המבקש, הנתבע פנה אליו (בנוכחות חבר משותף ואדם נוסף) בכדי לארגן לו הלוואה על סך 3,000$ וזאת לצורך קניית רכב לתעסוקה במכירת בגדים. התובע הינו חבר ולקוח של המבקש ומעולם לא התקיים כל קשר עסקי בענייני הלוואות בינו לבין התובע . המבקש טוען כי קיבל את הכסף מהתובע ומסרו לנתבע בנוכחות אותו חבר משותף ואדם שלישי. הנתבע רכש רכב ומכר אותו כעבור מספר ימים בלבד, אך כאשר פנה אליו המבקש על מנת שיחזיר את הלוואה, התנער מפניותיו. הנתבע לא שילם כל סכום על חשבון ההלוואה ובשנת 1993, לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ, התקיימה פגישה בנוכחות מספר רב של אנשים, במהלכה ניסו לשכנע את התובע לקבל סך של 1,000$ אך התובע סירב להצעה.
החוב בעת פתיחת התיק עמד על סך של 11,325 ש"ח ונכון לספטמבר 2013 הצהיר ב"כ התובע כי החוב עומד על סך של כ-95,500 ש"ח.
ההליכים- הבקשה להארכת המועד וההתנגדות לביצוע השטר התקבלה על ידי כב' הרשם נ. זיתוני, בשל כשלים בלשכת ההוצאה לפועל. הבקשה שהגיש הנתבע, לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות נדחתה על ידי כבוד השופטת ש. ברסלב. הנתבע הגיש ביום 17.9.13 הודעה לצד ג' על סך של 70,000 ש"ח. המבקש הגיש בד בבד עם כתב ההגנה בקשה לדחיית ההודעה על הסף נשוא החלטתי זו. הדיון קבוע להוכחות ליום 25.2.14.
הבקשה - המבקש טוען כי דין התביעה להידחות על הסף בשל 3 טעמים עיקריים;
מחמת התיישנות- מאחר וחלפו יותר מ-23 שנים מיום מתן ההלוואה (1990). אף אחד מהצדדים לא דאג להודיע לצד ג' על ההליכים המתנהלים בניהם ועל המחלוקות כפי שבוארו בכתבי הטענות. די בתקופת הזמן הממושכת שעברה כדי לשלול מצד ג' את האפשרות להעמיד דברים על דיוקם. בתביעות מסוג זה, תקופת ההתיישנות הינה 7 שנים ומשעברה תקופה כה ארוכה, דין התביעה כנגד צד ג' להידחות על הסף.
בשל היעדר יריבות בינו לבין הנתבע - הנתבע והתובע מודים כי מי שנתן את ההלוואה זה התובע ומי שקיבל את ההלוואה זה הנתבע ולטענתם המבקש (צד ג') היה שליח בין השניים בתקופה הרלוונטית. לטענה זו בדבר שליחות ו/או שותפות, אין כל בסיס עובדתי או משפטי ולא סופקה ראשית ראייה לכך. גם הטענה כי המבקש קיבל מידי הנתבע ריבית חודשית, אין בה כדי להקנות לו את הזכות להגיש הודעת צד ג' בתיק זה.
בשל סתירות בטענות הנתבע - הנתבע מעלה בהתנגדותו טענות עובדתיות סותרות (הטענה כי השיק נפרע מול הטענה שהתובע אוחז שלא כשורה בשיק). המדובר בשתי טענות סותרות, אשר לא ניתן הסבר מניח את הדעת באשר לסתירות אלו. בשל חלוף עשרות השנים ,אין אפשרות למבקש להתמודד מול טענות סותרות אלו שכן האנשים הרלוונטיים שהיו מעורבים, נשתכח המידע האותנטי.
תשובת הנתבע -הגיש תשובה לבקשה, במסגרתה עתר לקבל פס"ד כנגד המבקש, הואיל ולא הגיש כתב הגנה ותצהירים במועד שהוקצב לו ע"י ביהמ"ש. מעבר לאמור טען הנתבע כי יש לדחות את הבקשה. לטענתו, מדובר בהודעת צד ג' שעילתה מתגבשת רק עם מתן פס"ד כנגד הנתבע. לטענתו ההודעה לצד ג' הינה בבחינת תביעת שיפוי שעילתה לא תבוא לעולם עד שלא יתחייב הנתבע בדין ולכן, תקופת ההתיישנות אינה מתחילה במעשה שבבסיס עילת התביעה, אלא עם חיובו של הנתבע בפסק דין. לטענתו עילת התביעה העיקרית היא שטרית ואילו עילת ההודעה לצד שלישי היא עילת שיפוי - שתי תביעות מתייחסות לנקודת זמן שונה. הנתבע מפנה בעניין זה לספרם של אנגלרד, בר וחשין, דיני נזיקין - תורת הנזיקין הכללית, מהדורה 2 התשל"ז עמ' 495 ופסקי הדין שניתנו בע"א 493/63 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' כנרת, פ"ד יח(2) 225 ובת"א 229/94 חזקין נ' אברהמי (החלטה מיום 20/6/1996).
התובע הודיע כי אינו קשור לדין ודברים שהתנהלו בין הצדדים ולכן משאיר את ההחלטה לשיקול דעת ביהמ"ש.
דיון והכרעה
לאחר בחינת טענות הצדדים, הדין וההלכה, מצאתי כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות.
ראשית הדברים בסופם - שתי הטענות של העדר יריבות ו/או העלאת טענות עובדתיות סותרות, הן טענות עובדתיות הטעונות הכרעה לגופן ואין מקומן, בנסיבות מקרה זה, במסגרת דיון בבקשה לסילוק על הסף. הלכה ידועה היא, כי סעד של סילוק על הסף יינתן במשנה זהירות וככל שקיימת אפשרות, אפילו אם היא קלושה, שלאחר שמיעת הראיות תתקבל התביעה, לא יורה ביהמ"ש על סילוק התביעה על הסף (ראה למשל: ע"א 109/84 ורבר נגד אורדן תעשיות בע"מ, פ"ד מא 577 (1)(1987). מקרה זה והטענות העובדתיות המועלות בבקשה, אינן מצדיקות מתן סעד שכזה.
גם את הטענה להתיישנות עילת התביעה כנגד הצד השלישי יש לדחות.
אכן ההלכה והספרות המובאת בתגובת הנתבע דוגלת בגישה לפיה הודעת צד ג' היא בבחינת תביעה לשיפוי, אשר מועד תחילתה ביום מתן פסה"ד או אף יום התשלום ע"י הנתבע. לפי גישה זו, ברי כי הודעת צד ג' טרם התיישנה ואף טרם התגבשה עילת תביעה.
אולם, אין זו הגישה היחידה כיום בפסיקה. הגישה השניה גורסת כי המועד בו מתחיל מניין הימים להתיישנות הינו יום הגשת התביעה כנגד הנתבע. עם ובעקבות הגשת התביעה נולדה עילת התביעה כנגד הצד השלישי ואילו כל עוד תביעה שכזו לא הוגשה, לא הייתה לנתבע כל עילת תביעה כנגד הצד השלישי. גישה זו גורסת, כי אל לו לנתבע להמתין עד למתן פס"ד כנגדו ועליו להגיש הודעה לצד שלישי לאחר הגשת התביעה כנגדו, במידה וקיימת אפשרות דיונית לפסוק בכל המחלוקות העולות מאירוע עובדתי אחד.